התחלה חדשה

אז האיחור במחזור האחרון התברר כסתם איחור של שבוע במחזור. אבל חודש אחר כך זה קרה שני פסים. חיכינו במתח לשבוע 7 הגורלי, שבו בשנה האחרונה היו לי שתי הפלות (אחת הרופאים לא החשיבו כי לא הוכחתי את ההריון באמצעות בדיקת דם). חיכינו. קיווינו. לא רצינו לצפות ליותר מדי, אבל שכמובן שציפינו…ושום דבר לא קרה. כלומר כן קרה, המשכתי להיות בהריון!

בכל ספרי ההריון ובאתרם הרפואיים באינטרנט, מסבירים שלא כל דימום הוא סיבה לדאגה. אצלי זה דגל אדום שמתריע על מוות. המטרה שלי בהריון הזה, ובכל הריון, היא לעבור אותו עם תחתונים נקיים…

והנה, עובר עוד שבוע, ועוד שבוע, ואני מגיעה לבדיקה של הגניקולוג. יש דופק. לא שומעים אותו, רק רואים את פעימות הלב על המסך. בבדיקה הבאה, גם יש דופק. בשקיפות העורפית ממש שומעים את הדופק. הרופא מודד באדישות את אורך העובר ואת קוטר נוזל העורף בעוד ליבנו מפרפר יחד עם דופק העובר. השבועות חולפים להם בעצלתיים ואני רק חולמת על היום שבו אוכל להחזיק את התינוקת שלי ולהתבונן בה. החלטתי שרירותית שזו תהיה בת, כדי להבדיל אותה מדוב.

אני מדמיינת את בעלי מחזיק את התינוקת. הוא מאושר, הוא תמיד רצה בת. הקרובים שלנו מסביבנו. הוא מראה אותה לכולם, את היורשת, כמו שמופאסה מ״מלך האריות״ הציג לנתיניו את סימבה. אמא שלי מאושרת. חמותי מנסה למצוא בה פגמים. היא כן בוכה, היא לא בוכה, היא תהיה ביישנית, יהיו לה גם בעיות בבלוטת התריס כמו לך…רגע, תני לי עוד קצת ליהנות מהרגע הזה. אבל אני יודעת שהיא גם שמחה, הרי היא זאת שדחפה את כל עניין הילדים, ובכל הכוח.

עכשיו אני בחודש שלישי, אחרי בדיקת השקיפות העורפית, מחכה לתוצאות של הסקר הביוכימי. בעלי כבר מתכנן בדיקות נוספות. אני לא בעד, אבל הרצון של בעלי חזק ממני. אני מרגישה קצת כמו כלי במשחק. מנסים להזיז אותי לכל מיני כיוונים, אך כאשר הרצון הוא חיצוני ולא שלי, קורים דברים לא טובים. אני מקווה שהפעם יקרו דברים טובים. אני מקווה שאמצא את כוח הרצון שלי ואוכל לעמוד על שלי. אני מנסה להבין את החשש של בעלי, אבל מנסה להבהיר לו שאף בדיקה שבעולם לא תכין אותנו ללא צפוי.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישי, הריון | עם התגים | כתיבת תגובה

37 ימים מאז המחזור האחרון

בדיקת הריון אחת שיצאה שלילית.
שנה ושמונה חודשים מאז שאיבדנו את דוב.
שמונה חודשים מאז ההפלה הראשונה אחרי ההריון.
שישה חודשים מאז ההפלה השניה.

מחכה שיגיע המחזור. אולי זה יהיה היום, בדיוק לפני שבועיים היה לי כאב גב שפירשתי ככאבי ביוץ.
מנגבת. שוב מנגבת. נקי.
כואב לי קצת הגב. זה מחזור? זה לא מחזור?
מתי אני אהיה בהריון?
מתי אני אחזיק תינוק חי, ורוד וצווחני?

פורסם בקטגוריה אישי | כתיבת תגובה

יום הולדת 37

וואו. יום הולדת שלושים ושבע. מתקרבת לארבעים. מה אני מאחלת לעצמי?

  • שיגמר הדיכאון השקט והנסבל הזה שאני סוחבת איתי מאז שדוב מת.
  • שאהיה שמחה בחלקי ובמה שיש לי.
  • שאמצא משהו שאני באמת אוהבת לעשות ושהמוטיבציה שלי לעשות אותו היא פנימית ולא חיצונית.
  • שאזכה לראות את בעלי מחזיק תינוק חי.

בשבוע שעבר פוטרתי מההתנדבות שלי באגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב. כן, מסתבר שאפשר להיות מפוטרים מהתנדבות ואפילו בלי להתאמץ לעשות נזק…זה חידד אצלי את ההבנה שאני מתפזרת לאלפי כיוונים, יורה הרבה חיצים ובעצם אני לא מעוניינת באמת באף מטרה. החלטתי להפסיק בינתיים עם חיפוש העבודה, והפעם באמת. מחקתי את תיקיית הלינקים שלי ללוחות דרושים. עדיין צצות לי כל מיני מודעות בקבוצות שאני חברה בהן בפייסבוק, אבל בסדר, אפשר להתעלם. גם ככה רובן לא רלוונטיות לי.

הלימודים הם עדיין הדבר הכי טוב שקורה לי עכשיו. לא ששם הכל מושלם, יש קורסים שאני מתקשה בהם, אבל אני נהנית מהלימודים ומחברת הסטודנטים האחרים. ודווקא עכשיו שהחלטתי להתרכז רק בלימודים, הכי קשה לי להתרכז…יותר ממה שהיה קשה לי בהפלה הראשונה. אני מקווה שתחזור לי ההתלהבות. התעייפתי.

 

פורסם בקטגוריה אישי | כתיבת תגובה