אמרו לי

אמרו לי שיתנפחו לי הקרסוליים
אמרו לי שיהיו לי חשקים למזון
שאשלח את בעלי להביא לי גלידה
באמצע הלילה
הייתי לבד
נשארתי לבדי עם החתולה והחול
ובכלל לא היה לי חשק לגלידה

אמרו לי שאהיה עייפה
אבל מי ינקה ויסחוב סלי כביסה למרתף
לחתולה יש שלשול וזה מלכלך

אמרו לי שהתינוק לא יתן לי לישון
אבל רק רציתי לישון כדי לא להיות ערה
התינוק ממילא ישן לנצח

אמרו לי שאתאהב
וזה שבר לי את הלב

אמרו לי שעוד יהיו לי ילדים
לא אמרו לי שיהיו לי שתי הפלות

פורסם בקטגוריה אישי, לידה שקטה | כתיבת תגובה

עוד הפלה לה לה

לפני שבוע וקצת, שוב הגיע דימום לאחר איחור רציני במחזור. אפילו לא בדקתי אם אני בהריון. מה הטעם? ניסיתי להיות רגועה. אין טעם להיות היסטרית. ביג מיסטייק. אם הייתי עושה בדיקת דם היו לי הוכחות. הוכחות למה? לכך שעברתי הפלה. בלי בדיקת דם אף רופא נשים לא יאמין לדיאגנוזה העצמית שלי.

תוך יום אחד עברתי את מה שבהפלה הקודמת עברתי בשבועיים: הפרשה ורדרדה שמסמנת התחלה של דימום, דימום אמיתי, ואז…קריש דם גדול. ממש הפלת בזק. גם התהליך הנפשי היה תהליך בזק. אכזבה, עצב, כמה דמעות קטנות (גם ככה בכיתי כבר את כל מה שהיה לי) וזהו, ממשיכים הלאה. אין צורך לתכנן תוכניות לתינוק הזה, כי הוא כבר לא יהיה, ואפילו לא התחיל להיווצר.

נו, אפשר לומר שטוב שזה קרה עכשיו מאשר מאוחר יותר. אבל בעצם…זה כבר קרה לי כבר מאוחר יותר…את דוב איבדתי בחודש תשיעי. לא יודעת מה טוב ומה טוב יותר. טוב להיות בריאים בגוף ובנפש, עם כסף בחשבון הבנק ולהרות ילדים בריאים, אם נפשי חפצה בכך. והיא חפצה בכך…

פורסם בקטגוריה אישי, הריון, לידה שקטה | עם התגים | כתיבת תגובה

שנה בארץ

כבר עברה שנה מאז שעברנו לארץ והחיים בארה״ב מתרחקים מאיתנו יותר ויותר. אני חייבת לומר שלמרות שמאז ומתמיד לא הרגשתי שייכת למנטליות הישראלית וחלמתי על מקומות קרירים ומנומסים יותר, החזרה לארץ לא היתה טראמותית בהיבט הזה. שמענו חוויות של אנשים אחרים שחזרנו עם ילדים. מישהי סיפרה לבעלי שבתה מפחדת ללכת לבית הספר כי מרביצים לה, והבן שלה הושפל על ידי המורה (!!) כי התקשה בקריאה מול הכיתה (אחרי שהיה מספר שנים בארה״ב ודיבר רק אנגלית). לנו אין ילדים חיים, ואני אישית לא מצפה לדבר מלבד גסות רוח כשאני בישראל, אז מבחינה הזו לא חוויתי שום שוק. להיפך, זו היתה הקלה סוף סוף לשמוע מה אנשים באמת חושבים, בלי להתאמץ לפענח מסרים סותרים ומבלבלים. זו היתה גם הקלה להיפרד מהחיוך המלאכתי שעטיתי גם אני על פני, בנסיון להשתלב במנטליות האמריקאית.

לעומת ארה״ב, ישראל מאוד מלוכלכת, במיוחד הדרום. יש קטע בכניסה הדרומית לבאר שבע, שבו יש שדה צהוב צחיח מלא בשקיות ניילון. הכיעור של באר שבע פוצע את העיניים ומעומעם רק על ידי האבק באוויר. הבניינים כעורים וכל מה שמעטר אותם הוא אשפה והזנחה. בחדשות המקומיות דיווחו על יעל שנמצא תשוש ולאחר שאושפז גילו בביטנו מלא שקיות ומגבונים. אני מנסה לנקות את הכניסה לבניין שלנו אבל מתייאשת. האבק ניצח.

יש דברים חיוביים. סוף סוף יש לי מגב ואני יכולה לעשות ספונג׳ה כמו שצריך. יש לי מכונת כביסה משלי, חדשה ונוצצת ואף אחד אחר לא תופס לי אותה או שם בה כבסים מגעילים. מזג האוויר נעים. כבר התרגלתי להתלונן כשהטמפ׳ מתחת ל-15 מעלות. אין שלג, תודה לאל. החתולה שלי החלימה סוף סוף מהאלרגיות המסתוריות שגרמו לה לפצעים בבטן במשך כל הזמן שהיינו בארה״ב. היא אפילו רזתה, למרות שהיא אוכלת את אותו מזון מאותה חברה וכרגיל דורשת מנה נוספת אחרי כל ארוחה. זה דבר קריטי, לא רק מפני שהיא שמנמנה ועודף המשקל לא בריא לה, אלא גם מפני שלחתולים שמנים קשה לנקות את התחת. וכשחתול שמן לא מנקה את התחת, הצואה נמרחת על הרהיטים. וזה רק חלק מהחרא שהייתי צריכה להתמודד איתו  בארה״ב…

אבל מה איתי באמת? התחלתי ללמוד לתואר שני בחיפה ואני מאוד נהנית. יש כמה אכזבות מהתוכנית, כמו מרצים לא ברורים במשימות שהם נותנים, ומרצה אחד שלא נותן תרגולים בקורס שעיקרו תכנות, אבל בגדול, החומר מעניין והאווירה בכיתה מאוד חיובית. הלימודים הם יום בשבוע, אבל הנסיעות ועבודות הבית ממלאות לי את הזמן למשך כל השבוע. הלימודים קשים משחשבתי וזו קצת אכזבה לאגו (כי אני לא מקבלת מאיות…) אבל גם הפתעה נעימה, כי אני מרגישה שאני באמת לומדת דברים חדשים. עדיין לא מצאתי עבודה מתאימה והאמת שאני לא יודעת אם יש לי כוח לעבוד בנוסף ללימודים. הנסיעות השבועיות לחיפה די מתישות אותי ושיעורי הבית גוזלים המון זמן. עוד דבר שלוקח המון זמן ומאמצים זה לבשל, לכבס ולנקות את האבק הדרומי ואת החול שהחתולה שלי מפזרת על כל הבית אחרי כל ביקור בארגז שלה. האומנם נשים בכל העולם עושות את כל זה לבדן ובעצמן, וגם עובדות בחוץ ומגדלות ילדים?

הנסונות להביא ילדים ממשיכים, אבל על אש קטנה. הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להיות היסטרית ושלילית בנושא הזה ואני חייבת להרפות, למרות שחמותי מעדיפה ללחוץ ולהלחיץ. רופאים לא יעזרו לי, את זה כבר הבנתי ובינתיים פניתי לדרכים אלטרנטיביות. מה שיהיה יהיה, אני יכולה לעשות מאמצים אבל אני לא יכולה לשלוט לחלוטין בגורלי.

cracks in soil

אדמה צחיחה

פורסם בקטגוריה אישי, ארה״ב, תואר שני | כתיבת תגובה