הריון אחרי לידה שקטה

כתבו על זה קודם לפני, אבל זו עכשיו אני חווה זאת בעצמי. אני כבר בחודש שישי, עברתי הרבה בדיקות, ולמרות שהרוב טוב, טפו טפו טפו, אני עדיין לא יודעת איך ההריון הזה יסתיים. כתבה על זה יפה הכותבת של הבלוג ״תמיד מחכה״ בתפוז:

להיות בהריון אחרי לידה שקטה זה להבין שהוא לא מבטיח ילד בסופו. להבין שהוא רק הדרך אליו. ובסוף הדרך הזו אולי מחכה עוד דרך. ועוד דרך. אולי יהיה לי ילד ואולי לא.

כל פעם שאני קוראת את הרשומה הזו, עיניי מתמלאות דמעות. אני לא יודעת מה יקרה, לא בהריון הזה ולא בחיים בכלל. בסוף כל דרך מחכה עוד דרך, ואני, שכל כך שונאת חוסר וודאות, חייבת להשלים עם זה שוב ושוב ושוב.

ההריון הזה שונה מההריון הקודם. לא רק נפשית, גם פיסית הוא מרגיש קצת שונה. לא טוב יותר ולא רע יותר, רק שונה. בפעם הקודמת, פשוט לא יכולתי להאמין שאני בהריון. אני! בהריון! זה נראה לי כל כך מוזר ורחוק ממני. עכשיו, זה כבר מרגיש טבעי. מפחיד, כי אני מודעת לכך שאין לדעת איך ההריון הזה יגמר, אבל טבעי. הגוף עושה את שלו, רק צריך להרגע ולעזור לו, לתחזק אותו ולנהוג בו בכבוד. בניגוד להריון הקודם, אני גם לא ממש מתכוננת לבואו של התינוק. אין לי מושג איך מטפלים בתינוקות, מעולם אפילו לא עשיתי בייביסיטר. בהריון הקודם קראתי בשקיקה את ״הלוחשת לתינוקות״ והשאלתי גם ספרים על הנקה שלא הגעתי אליהם. הפעם…יש טעם בכלל? יש טעם בכלל לקנות מיטה לתינוק? וכסא בטיחות? ומדחום? ובקבוקים? ומצד שני…מה אעשה אם בעוד שלושה חודשים יהיה לי תינוק ואצטרך לטפל בו ולהניק אותו ולקחת אותו הביתה בנסיעה ארוכה (חייבים סלקל או כסא בטיחות כדי להשתחרר עם תינוק מבית החולים). קנייה של כל החפצים האלה מסמלת אמונה תמימה בכך שיהיה תינוק שישתמש בהם. ועדיין יש לנו כמה מהדברים שקנינו לדב…בגדי newborn ועגלה שווה של UppaBaby ומנשא של ארגו…

יש לי עוד שלושה חודשים לחשוב על הדברים האלה. אני חוששת מלהכנס לחנות מוצרי תינוקות ושאיזו מוכרת נלהבת למכור תתחיל לדחוף לי מוצרים, כאילו שהבעיה היחידה שלי זה אם לבחור בסלקל או כסא בטיחות לתינוק. לפחות הפעם אני לא צריכה לתכנן מעבר יבשות עם תינוק. לפחות הפעם יש לי את אבא ואמא, גם אם לא ממש ליד, לפחות במרחק שעתיים נסיעה. לפחות הפעם אני מאמינה, אנחנו נלמד ונבין איך לטפל בתינוק. רק שיחיה.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אישי | כתיבת תגובה

התחלה חדשה

אז האיחור במחזור האחרון התברר כסתם איחור של שבוע במחזור. אבל חודש אחר כך זה קרה שני פסים. חיכינו במתח לשבוע 7 הגורלי, שבו בשנה האחרונה היו לי שתי הפלות (אחת הרופאים לא החשיבו כי לא הוכחתי את ההריון באמצעות בדיקת דם). חיכינו. קיווינו. לא רצינו לצפות ליותר מדי, אבל שכמובן שציפינו…ושום דבר לא קרה. כלומר כן קרה, המשכתי להיות בהריון!

בכל ספרי ההריון ובאתרם הרפואיים באינטרנט, מסבירים שלא כל דימום הוא סיבה לדאגה. אצלי זה דגל אדום שמתריע על מוות. המטרה שלי בהריון הזה, ובכל הריון, היא לעבור אותו עם תחתונים נקיים…

והנה, עובר עוד שבוע, ועוד שבוע, ואני מגיעה לבדיקה של הגניקולוג. יש דופק. לא שומעים אותו, רק רואים את פעימות הלב על המסך. בבדיקה הבאה, גם יש דופק. בשקיפות העורפית ממש שומעים את הדופק. הרופא מודד באדישות את אורך העובר ואת קוטר נוזל העורף בעוד ליבנו מפרפר יחד עם דופק העובר. השבועות חולפים להם בעצלתיים ואני רק חולמת על היום שבו אוכל להחזיק את התינוקת שלי ולהתבונן בה. החלטתי שרירותית שזו תהיה בת, כדי להבדיל אותה מדוב.

אני מדמיינת את בעלי מחזיק את התינוקת. הוא מאושר, הוא תמיד רצה בת. הקרובים שלנו מסביבנו. הוא מראה אותה לכולם, את היורשת, כמו שמופאסה מ״מלך האריות״ הציג לנתיניו את סימבה. אמא שלי מאושרת. חמותי מנסה למצוא בה פגמים. היא כן בוכה, היא לא בוכה, היא תהיה ביישנית, יהיו לה גם בעיות בבלוטת התריס כמו לך…רגע, תני לי עוד קצת ליהנות מהרגע הזה. אבל אני יודעת שהיא גם שמחה, הרי היא זאת שדחפה את כל עניין הילדים, ובכל הכוח.

עכשיו אני בחודש שלישי, אחרי בדיקת השקיפות העורפית, מחכה לתוצאות של הסקר הביוכימי. בעלי כבר מתכנן בדיקות נוספות. אני לא בעד, אבל הרצון של בעלי חזק ממני. אני מרגישה קצת כמו כלי במשחק. מנסים להזיז אותי לכל מיני כיוונים, אך כאשר הרצון הוא חיצוני ולא שלי, קורים דברים לא טובים. אני מקווה שהפעם יקרו דברים טובים. אני מקווה שאמצא את כוח הרצון שלי ואוכל לעמוד על שלי. אני מנסה להבין את החשש של בעלי, אבל מנסה להבהיר לו שאף בדיקה שבעולם לא תכין אותנו ללא צפוי.

פורסם בקטגוריה אישי, הריון | עם התגים | כתיבת תגובה

37 ימים מאז המחזור האחרון

בדיקת הריון אחת שיצאה שלילית.
שנה ושמונה חודשים מאז שאיבדנו את דוב.
שמונה חודשים מאז ההפלה הראשונה אחרי ההריון.
שישה חודשים מאז ההפלה השניה.

מחכה שיגיע המחזור. אולי זה יהיה היום, בדיוק לפני שבועיים היה לי כאב גב שפירשתי ככאבי ביוץ.
מנגבת. שוב מנגבת. נקי.
כואב לי קצת הגב. זה מחזור? זה לא מחזור?
מתי אני אהיה בהריון?
מתי אני אחזיק תינוק חי, ורוד וצווחני?

פורסם בקטגוריה אישי | כתיבת תגובה